במרבית המקרים, הנסיבות מכתיבות לכם את ההליך ומציגות לכם אותו כעובדה מוגמרת. את הליך ההוצאה לפועל יוזם הזוכה (הנושה) בבקשה לפתיחת תיק המוגשת ללשכת הוצאה לפועל, על בסיס חוב מוגדר אשר יש לחייב כלפיו והמבוסס בסימוכין רשמיים (פס"ד לטובתו, שטר שלא כובד וכד'). את הליך פשיטת הרגל, בניגוד לזאת, יכולים לפתוח הנושה או החייב, תוך עמידה במספר תנאים שקבועים בחוק ותלויים בזהותו של מגיש הבקשה (כך, למשל, קריטריון סכום החוב המינימאלי שונה בין המקרים בהם הנושה פותח את התיק, לאלה בהם פותח אותו החייב).
מאחר שתכליתם של כל אחד מההליכים היא שונה, מה שנתפש כ"סיום" שלהם, אף הוא שונה. בעוד שהליך הוצל"פ מסתיים רק בסגירת התיק על פי בקשת הנושה, הליך פשיטת רגל, לעומתו, מסתיים בהכרזה על החייב כפושט רגל, מיצוי ההליך ומתן צו הפטר על ידי בית המשפט. צו זה פוטר את החייב מכל חוב שנתבע בעת פשיטת הרגל ואף מגן עליו מתביעות עתידיות העוסקות בחובות שהופטרו.
